ת"א 10910-02-17

תקציר

פסק דין זה דן בשתי תביעות שהגישו שני תובעים נגד קופת חולים, שהיא גם הבעלים של בית החולים בו נולדו התובעים. התובעת הראשונה, שנולדה בשבוע 25 ו-6 ימים להריונה, שרדה אך סבלה מנכויות קשות בעקבות לידה מורכבת. התובע השני הוא אביו של התובע הראשון, המטפל בו. התביעות מתייחסות לאירועים שקדמו ללידה ולטיפול שהעניק הנתבע לאחר הלידה. פסק הדין מתייחס תחילה לתביעה הנוגעת לטיפול לאחר הלידה של התובעת הראשונה. התובעים טוענים כי התובע הראשון לקה במהלך שהותו בפגייה של בית החולים, אשר החמיר משמעותית את מצבו. עם זאת, השופט מוצא כי הראיות, לרבות מסמכים רפואיים ועדויות מומחים, מוכיחות כי התובע לא נדבק במועמדות. במקום זאת, מצבו ונזקיו נגרמו בשל פגות קיצונית וסיבוכיה. לאחר מכן, פסק הדין דן בטענה כי רופאי הנתבעת התרשלו במהלך מעקב ההריון, שהביא ללידה מוקדמת שגרמה לנכות הקשה של התובעת. השופטת מציינת כי לידה מוקדמת היא בעיה משמעותית במיילדות, עם סיבות רבות, כולל אי ספיקת צוואר הרחם. התובעים טוענים כי ההיסטוריה הרפואית של האם, לרבות הפלות כירורגיות קודמות, הצביעה על סיכון לאי ספיקת צוואר הרחם שרופאי הנתבעת לא הצליחו לאבחן ולטפל בה. השופט בוחן את ההיסטוריה הרפואית, כולל בדיקות שבוצעו לפני ההיריון ובמהלכו. בעוד שחלק מהבדיקות לא נערכו, בסך הכל, הראיות מצביעות על כך שצוואר הרחם נבדק מספר פעמים ונמצא תקין. מומחים מסכימים כי תפירת צוואר הרחם, טיפול פוטנציאלי לאי ספיקת צוואר הרחם, אינה מומלצת להריונות תאומים. יתר על כן, השופטת מקבלת את חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת כי הלידה המוקדמת לא נגרמה מאי ספיקת צוואר הרחם, אלא מגורמים אחרים כגון יתר לחץ דם ברחם, שהוא גורם שכיח ללידה מוקדמת בהריונות תאומים. השופט מסכם כי התובעים לא הוכיחו כי ניתן היה למנוע את הלידה המוקדמת. כמו כן, אין כל ראיה לכך שהנאשם לא יידע את ההורים בדבר סיכוני הפגות או ההתפרצות הפטרייתית בפגייה, דבר המהווה פגיעה באוטונומיה שלהם. לפיכך, התביעה נדחית. עם זאת, השופט ממליץ לנתבעת לוותר על זכותה להחזר הוצאות משפט, בהתחשב בנסיבות המקרה.