ת"א 2150/09

תקציר

הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה נגדם בשל אי תשלום שכר הטרחה הנדרש על ידי התובע, כאמור בתקנות סדר הדין האזרחי. לטענתם, יש לסווג את התביעה, על אף משמעותה הכספית, כתביעה כספית, ולכן עליה לדרוש תשלום של האגרה המתאימה. מנגד, טענו התובעים כי תביעתם, במהותה, היא תביעה הצהרתית, ולפיכך אין לחייבה בתשלום הנדרש בגין תביעות כספיות. בית המשפט צידד בתובעים וקבע כי התביעה מבקשת בראש ובראשונה לבסס את זכויות התובעים במניות החברה הנתבעת, ולכן יש לסוגה כתביעה הצהרתית. יתר על כן, התביעה האזרחית פירטה את זכויותיהם של התובעים כבעלי מניות, בטענה כי הן ייחודיות בהשוואה לאלה של בעלי מניות אחרים, שכן חלקם כרוך בשטח גדול יותר במתחם השוק. התובעים ביקשו סעדים הצהרתיים בדבר זכויותיהם והפרת חובת הנתבע לרשום את זכויותיהם כחוכרי משנה. בית המשפט הכיר בכך שאמנם למניות הנתבע היה ערך כספי, אך אין בכך כדי לרמז בהכרח שיש לראות בתביעה כספית. בסופו של דבר, השופט קבע כי נוסח התביעה, המבקשת סעדים הצהרתיים, היה ראוי ודחה את בקשת הנתבעת לסילוק על הסף בשל אי תשלום אגרות. השופט הורה לקבוע את שווי האגרה בהתאם לסוגי ההליכים הנזכרים בתקנות האגרות. עוד נקבע בהחלטה כי הוצאות הבקשה יישקלו בפסק הדין הסופי, וניתנה לנתבעת שהות של 14 יום להחליט האם למשוך את בקשתם הנוספת לסילוק על הסף, תוך שמירה על כל התביעות להליך העיקרי.