ת"פ 305/00

תקציר

הנאשם הואשם בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 + סעיף 335(א) לחוק העונשין לאחר שדקר את המתלונן בעקבות ויכוח. בעוד שעובדות כתב האישום לא היו שנויות במחלוקת, טען הנאשם להגנה עצמית, וטען כי השתמש בסכין קטנה המחוברת למפתחותיו כדי להגן על עצמו מפני המתלוננת. המשפט נסב סביב השאלה האם הנסיבות מצדיקות את טענת ההגנה העצמית של הנאשם. השופט סיכם את עדויות עדי התביעה וההגנה, תוך הדגשת סתירות רבות ובעיות מהימנות. השופט מצא את גרסת המתלונן לא אמינה בשל חוסר עקביות וכוונתו להגיש תביעה אזרחית. גם עדויותיהם של עדי התביעה, בהם אחיה ובן דודה של המתלוננת, נמצאו בלתי אמינות. גם עדותו של הנאשם, אף שגם היא אינה אמינה, העלתה ספקות בשל מחדלי חקירה והשיהוי בהגשת כתב האישום. השופט הגיע למסקנה כי התביעה לא הצליחה להוכיח את נסיבות הקטטה מעבר לספק סביר. למרות שהנאשם דקר את המתלוננת, התביעה לא הצליחה להפריך את טענת ההגנה העצמית של הנאשם או לקבוע כי לא נשקפה סכנה לחייו של הנאשם. יתר על כן, השופט קיבל את העובדה שהנאשם האמין באמת ובתמים שהוא נתון בסכנת חיים, גם אם תפיסתו הייתה שגויה. לאור הספקות סביב האירוע ואי הצגת ראיות מספיקות על ידי התביעה, פסק השופט לטובת הנאשם והורה על זיכויו. בהכרעת הדין, שניתנה ביום 19.5.04, הודגש כי הנאשם זוכה בשל חוסר יכולתה של התביעה להפריך את טענת ההגנה העצמית שלו.