ע"פ 1196/07

תקציר

ערכאת הערעור בחנה בקפידה את הנימוקים הכתובים לערעור ואת הטיעונים שהציג בא כוח המערער, והחליטה לאשר את הרשעתו של המערער בעבירת ההריגה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר מצא את המערער אשם, מבוסס היטב ומתבסס בעיקרו על עדויות של עדי ראייה, עדויות מומחים וראיות שנאספו בזירת התאונה. בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בהערכת מהימנותם של עדים ומשקלם של עדויותיהם. ראיות מרכזיות כוללות את עדותו של טרבלסי, שהיה עד לעקיפת משאיתו של המערער במהירות גבוהה ולתאונה שבאה בעקבותיה, אשר בית המשפט מצא אותה אמינה. גם עדותו של בוחן התנועה תמכה בגרסתו של טרבלסי וסיפקה תובנות מכריעות על מערכת ההאצה המאולתרת של המערער ועל חלקה בתאונה. בית המשפט שקל את טענת המערער כי רכב נפרד גרם לו לסטות ממסלולו, אך בסופו של דבר דחה אותה בשל חוסר עקביות והיעדר ראיות תומכות. קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר הריגה התבססה על רשלנותו החמורה של המערער, שכללה שינוי לא בטיחותי של מערכת ההאצה של הרכב והתנהגות נהיגה פזיזה. התנהגות זו, שכללה חציית קו לבן רציף ומהירות מופרזת במהלך תמרון עקיפה, המחישה סיכון בלתי סביר וחוסר התחשבות בחיי אדם. בית המשפט מסכים עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי יסודו הנפשי של המערער עמד בדרישות לעבירת ההריגה, שכן מעשיו הצביעו על מודעות לתוצאות האפשריות. זאת ועוד, בית המשפט אינו מוצא הצדקה להתערב בעונש שהטיל עליו בית המשפט המחוזי, אשר שקל כראוי את נסיבותיו האישיות של המערער ואת חומרת העבירה. לפיכך, הערעור נדחה במלואו.