ע"א 2946/03

תקציר

בהחלטת ערעור זו אישר בית המשפט פסק דין קודם של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, שדחה את תביעת הביטוח של המערערת מחמת התיישנות. התיק עסק בתביעות בגין נזקי רכוש מאירועי ביטוח מהשנים 1995 ו-1996, לרבות שריפה, הצפה ופריצה, בגינן ביקשה המערערת פיצויים בשנת 2001. המערערת טענה כי אושרו תשלומים חלקיים, וכי התקיים משא ומתן בעל פה, דבר המצביע על הודאה בחבות מצד המשיב אשר היה צריך להאריך את תקופת ההתיישנות לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות. בית משפט קמא דחה את התביעה על הסף, שכן היא הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר האירועים, מעבר לתקופה הקבועה בחוק חוזה הביטוח. ניסיונותיה הבאים של המערערת לטעון כי דוחות שמאים שונים מהווים הודאה בכתב בחבות נדחו אף הם, שכן דוחות אלה העריכו נזקים בלבד מבלי לאשר כיסוי ביטוחי או חבות. גם טענות המערערת בדבר משא ומתן חסר תום לב מצד המשיב שנועד להאריך את תקופת ההתיישנות לא שכנעו את בית המשפט, שכן לא הובאו ראיות משמעותיות. בסופו של דבר, הדגיש בית המשפט את הצורך בהכרה מפורשת בכתב באחריות לחידוש תקופת ההתיישנות, שלא קוימה במקרה זה. בית המשפט גם סירב לקבל טיעונים חדשים שלא הוצגו במשפט המקורי. הערעור נדחה, ונפסקו הוצאות למשיב.