ע"פ 6491/20

תקציר

תושב ישראל, המערער, ערער על החלטה שלא לבטל צו הריסה לבניין שברשותו. היה זה צו ההריסה השני על אותו בניין; תוקפו של הצו הראשון פג מבלי שבוצע. המערערת טענה כי הצו השני הוא ניסיון לעקוף את סמכותו של בית המשפט במקרה הראשון, וכי יש לבטלו בשל טעויות פרוצדורליות, ומטעמים של חוסר סבירות וחוסר מידתיות. בית משפט השלום דחה את הבקשה, בהנחה שהמערער זנח את תביעתו, אך מאוחר יותר ביטל החלטה זו כאשר התברר שאין זה המצב. לאחר מכן ביקש המערער מהשופטים לפסול עצמו מלדון בתיק, אך בקשתו נדחתה. המערער ערער על פסק דין זה, אשר נדחה על ידי בית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר לדחות את הבקשה התקבלה תחת הרושם שהמערער זנח את עניינו, וכי השופטים הבהירו את דעתם אינה סופית ותתקבל לאחר שמיעת כל הראיות בראש פתוח. בית המשפט העליון מצא גם כי במקרים קודמים שבהם נפסלו שופטים ניתן להבחין ביניהם, שכן מדובר בהחלטות סופיות, או בהחלטות שהתקבלו לפני סיום השלבים הפרוצדורליים. מאחר שלא נמצאה אינדיקציה להטיה מצד השופטים, דחה בית המשפט העליון את הערעור, ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר שלא לפסול את עצמם.