דנ"א 7413/13

תקציר

העותר, שסבל ממחלה קשה, ביקש לערער על דחיית תביעתו לפיצויים מהמשיב לפי חוק הנכות. לטענתו, תנאי שירותו הצבאי, לרבות כליאתו בכלא צבאי, גרמו להתפרצות מחלתו ולכן יש להכיר בו כנכה. דעת הרוב של בית המשפט (השופטים רובינשטיין ודנציגר) דחתה את הערעור וקבעה כי העותר לא הצליח לבסס קשר סיבתי משפטי בין שירותו הצבאי לבין מחלתו. דעת הרוב קבעה, כי עצם המאסר אינו מהווה אירוע אובייקטיבי שיכול להצדיק את הקשר הסיבתי הנדרש, בהיעדר נסיבות מיוחדות במהלך מעצרו של העותר. השופט הנדל חלק על כך, וסבר כי העותר עמד במבחן האובייקטיבי. העותר הגיש בקשה לדיון נוסף, שגם היא נדחתה. בית המשפט קבע כי פסק הדין אינו סותר פסיקות קודמות וכי החלת הדין הקיים אינה מצדיקה דיון נוסף. ההחלטה התבססה על המסקנה כי ייחודו של השירות הצבאי לא היה הגורם למחלתו של העותר, שכן אי הנוחות והלחץ הכרוכים במאסר אינם בלעדיים לשירות הצבאי. יתר על כן, גם קיומו של קשר סיבתי עובדתי היה מוטל בספק. לפיכך, בית המשפט לא ראה טעם להיעתר לבקשת העותר לדיון נוסף, מה גם שפסק הדין נקבע בהרכב מורחב בדיון קודם.