ת"א 2539-04-08

תקציר

לבית המשפט אין סמכות לפסוק הוצאות למרינה משום שהיא "קמה מהכיסא", כלומר סיימה את עבודתה כאשר אישרה את מכירת הקרקע וסיימה את הסכסוך בין מרינה לעירייה ב-28 ביולי 2021. פסק הדין, שניתן בהסכמת שני הצדדים, הכריע לבסוף בסעד שביקשה מרינה, והפך אותו לפסק דין סופי. ההליכים שלאחר פסק הדין בנוגע למימוש הסכם המכר היו נלווים ולא חייבו את מעורבות בית המשפט בניהול הליך המכר. יתר על כן, היה על מרינה לבקש הוצאות בשלב מוקדם יותר, שכן עיתוי הבקשה מעורר קשיים וניתן לראות בו ויתור על זכותה לתבוע הוצאות. הבקשה הייתה בעייתית גם משום שהיא כללה הוצאות בגין הליכים חיצוניים בפני ערכאות אחרות, שלבית המשפט הנוכחי אין סמכות לפסוק. דרישתה של מרינה להוצאות אלה, לרבות אלה הקשורות לערעורים ולהליכים בבית המשפט העליון, הייתה צריכה להיות מופנית כלפי בתי המשפט שדנו בתיקים אלה. לבסוף, פסק הדין מיום 7.10.2015, שלא התייחס להוצאות, לא ערער על ידי מרינה, ותמך עוד יותר במסקנה כי יש לדחות את הבקשה הנוכחית. משכך, הבקשה להוצאות נדחית, ומרינה חויבה לשלם את הוצאות העירייה שנגרמו לה במענה לבקשה.