ת"פ 2049/08

תקציר

הכרעת הדין מוצאת את הנאשם אשם באישומים שהוגשו נגדם. מהראיות עולה כי הנאשם נהג ברכב ובו ארבעה נוסעים, ששהו בישראל שלא כדין, מהכפר עזון עתמה לכיוון ישראל. השוטרים יהב נוני ונירית סאלם היו עדים למכונית נוסעת במהירות גבוהה ונעצרת בכניסה לכפר קסאם, ממנה יצאו ארבעת נוסעי הרכב. עדויות השוטרים אישרו כי הייתה להם ראייה ברורה של הרכב ונוסעיו, והם זיהו במדויק את הנוסעים שירדו מרכבו של הנאשם. השוטרים איבדו קשר חזותי עם הנוסעים לזמן קצר, אך עד מהרה הבחינו בהם שוב באותו מקום, לבושים באותם בגדים. עוד העידו השוטרים כי האזור היה נטוש וכי ארבעת הנוסעים היו היחידים בסביבה. בנוסף, פריטים שנמצאו ברכבו של הנאשם, כגון תיקים עם בגדים וציוד לשהייה ממושכת ומטענים לטלפונים סלולריים, תאמו את תיאור הנוסעים. מנגד, עדותו של הנאשם לא הייתה משכנעת. הוא טען כי הסיע פועלים ישראלים מקלנסואה למושב סמוך לצורך עבודה והכחיש כי הסיע או הוריד נוסעים כלשהם. עם זאת, לסיפורו היו כמה סתירות והוא לא התיישר עם ההיגיון הלוגי. הוא לא יכול היה למסור את שמותיהם של עובדים אלה או להסביר מדוע נעצר בשעה 11:45, דבר שסתר את לוח הזמנים המוצהר שלו. יתר על כן, סביר להניח שהציוד שנמצא ברכב לא היה שייך לעובדים כפי שטען הנאשם. בית המשפט מצא את עדויות השוטרים אמינות והעדיף אותן על פני גרסתו הבלתי עקבית והבלתי סבירה של הנאשם לאירועים. בכך הצליחה התביעה לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליה, והביאה להרשעת הנאשם.