עת"מ 46855-12-12

תקציר

העותרים הגישו בקשה לביטול הפקעת אדמותיהם על ידי הרשות המקומית, בטענה כי הסמכות להפקיע את רכושם פקעה לאחר חמש שנים כאמור בתקנות התכנית הרלוונטיות. עוד נטען בעתירה כי היעדר צורך קונקרטי בקרקע המופקעת, שיהוי בלתי סביר המעיד על נטישה וניסיון של המשיבים להתחמק מתשלום פיצויים. המשיבים טענו כי סעיף חמש השנים אינו ייחודי ואין להתייחס אליו כאל מועד קשיח, והביאו מקרה נוסף כדוגמה בו פסק בית המשפט לטובת הרשויות. השופטת מסכימה עם המשיבים ומציינת כי הסעיף הוא כפילות ויש להתייחס אליו כאל מועד מנחה. כמו כן, השופט דן במסגרת הזמן הסבירה להפקעה ובחובתן של הרשויות לפעול בסבירות ובהגינות, תוך שהוא מזכיר מקרים קודמים בהם סירב בית המשפט לבטל הפקעות בשל שיהוי בלתי סביר. במקרה זה מצדד השופט במשיבים וקובע כי 35 השנים שחלפו מאז אישור התכנית מוצדקות בשל ייעוד השכונה לפינוי בינוי, והצורך בקרקע לצרכי ציבור לא נעלם. גם ניסיונם של המשיבים לתכנן את ייעוד הקרקע לבית ספר מוזכר כסימן לתום לב. השופט דוחה גם את טענת העותר בדבר שיהוי שנגרם בשל רצונם של המשיבים להימנע מפיצוי, ומציין כי האינטרס הציבורי בהשארת הקרקע לשימוש עתידי פוטנציאלי גובר על נזקיה הבלתי ספציפיים של העותר. לבסוף, השופט מפנה לפסקי דין נוספים התומכים בעמדת המשיבים ודוחה את העתירה, תוך שהוא מורה לעותר לכסות את הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך דין.