ת"פ 60844-03-14

תקציר

הנאשם הואשם בעבירה של שוד ובעבירה של כליאת שווא. בעובדות כתב האישום צוין כי הנאשם הגיע לחנות מוצרי חשמל בבעלות אחמד נאסר ובנו פאדי. הנאשם, יחד עם שותף שזהותו אינה ידועה, שדדו את החנות ב-12 בינואר 2014 בסביבות השעה 18:20, בעת שאחמד ופאדי נכחו במקום. הנאשם כיוון לעברם נשק, גנב את הטלפונים הניידים שלהם ואת כספם, היכה את אחמד בראשו ואיים עליהם. הם הוכנסו בכוח לתא המטען של מכוניתו של אחמד והוזהרו שלא ליצור קשר עם המשטרה. ראיות התביעה כללו דוחות משטרתיים, דוחות בדיקה פורנזית והצהרות עדים של אחמד ופאדי. הנאשם חלק על העובדות והציג אליבי, בו טען כי היה בביתו בזמן השוד. הראיה העיקרית נגד הנאשם הייתה ראיית DNA שנמצאה על פיסת סרט דבק שנתפסה מזירת הפשע, השייכת לכאורה לנאשם. עם זאת, השופט קבע כי ראיות הדנ"א לבדן אינן מוכיחות את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. היו אי ודאויות לגבי מקור הדנ"א, היעדר DNA של בעל החנות בקלטת ואפשרות של נוכחות מקרית. בנוסף, בחן השופט ראיות תומכות נוספות שהציגה התביעה, לרבות מניע, מאפיינים פיזיים והתנהלות הנאשם. השופט מצא טענות אלה לא משכנעות ובמקום זאת העלה ספקות נוספים לגבי אשמתו של הנאשם. השופט ציין גם חוסר עקביות מסוים בדברי הקורבנות ומתח ביקורת על כך שהחקירה לא בדקה את מצלמות האבטחה ואיתרה את רישומי הטלפון של הנאשם. באשר לשרשרת המשמורת על סרט הדבק, השופט הכיר בליקויים בתיעוד העברתו אך לא ראה בהם יסודיים, אם כי הם שחקו עוד יותר את טענת התביעה. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי יש לתת את טובת הספק הסביר לנאשם וזיכה אותו מכל האישומים בשל היעדר ראיות חותכות הקושרות אותו לשוד.