ת"א 73649-10-18

תקציר

הדיון בבית המשפט נסוב סביב השאלה האם צו בדיקת חובה דחוף, שהוצא נגד התובע לפי סעיף 6 לחוק טיפול בחולי נפש, היה כדין. התובע, אשר הוצא בכוח מדירתו ועבר בדיקה, טען כי היא הוצאה שלא כדין, ברשלנות ובניגוד לחובת חוק, ותבע פיצויים בסך 55,000 ₪ ממדינת ישראל, מהפסיכיאטר המחוזי חיפה ומהמרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל. הנתבעים טענו כי הצו היה חוקי, וציינו את שיקול דעתו הלקוי לכאורה של התובע ואת הסיכון הפוטנציאלי לעצמו ולאחרים. השופט, לאחר שבחן את חומר הראיות, מצא כי צו בדיקת החובה וצו האשפוז שבעקבותיו אכן הוצאו שלא כדין. הם לא מילאו אחר התנאי הקבוע בסעיף 6(א)(3) לחוק, המחייב את התובע לסרב להיבדק על ידי פסיכיאטר. התובע לא התבקש לעבור בדיקה פסיכיאטרית לפני מתן הצו, וחוסר שיתוף הפעולה הנטען שלו עם עובדת סוציאלית לא יכול להיחשב כסירוב. השופט הדגיש את חשיבות ההקפדה על החוק, במיוחד כאשר מדובר בהפרות אפשריות של זכויות אדם. כתוצאה מכך, פסק השופט לטובת התובע והורה לנתבעים לשלם לו פיצוי בסך 20,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪. הסכום היה נמוך מדרישת התובע, כאשר השופט לקח בחשבון את נסיבות המקרה. השופטת ציינה גם את חומרת המעשים המיוחסים לתובע ואת הצורך בדחיפות במצבים כאלה, אך הדגישה כי נסיבות אלה אינן פוטרות את הנתבעים משמירה קפדנית על החוק.