תנ"ג 47683-11-14

תקציר

החלטת בית המשפט בנוגע לבקשה לאישור תביעה נגזרת בשם חברה פרטית לא פעילה היא כי היא לא תאושר. לדברי השופט, חוסר הפעילות של החברה והיעדר פעילות עסקית לאורך זמן עשויים להשפיע על החלטת בית המשפט בבואו לאשר תביעה נגזרת, ובמקרה זה עדיף שבעל המניות יגיש תביעה אישית בגין הנזק שנגרם לו. למרות שפעילות החברה אינה תנאי מוקדם הנדרש על פי חוק לאישור תביעה נגזרת, על בית המשפט להכריע האם טובת החברה היא הגשת תביעה כזו. בהתחשב בעובדות שהוצגו, אין מקום לטעון כי יש תועלת כלשהי להליך התביעה הנגזרת במקרה זה משום שמדובר בהליך קולקטיבי בעל אופי ציבורי, וכחברה של מעטים, היתרון בניהול ההליך באופן קולקטיבי מצטמצם. בית המשפט בחן גם האם קיימת אפשרות להחייאת פעילות החברה, והגיע למסקנה כי החלטת הצדדים לסיים את פעילות החברה ולפתוח בהליכי פירוק מרצון משמעה שאין גורם שיכול להחיות את פעילות החברה. יתר על כן, השופט מצא כי למבקש היה עניין אישי בתביעה, אשר נבע מסכסוך בין בעלי מניות, דבר המצביע על חוסר תום לב מצד המבקש. מטעמים אלה, בין היתר, החליטה השופטת כי יש לראות את המבקש כמי שפעל בחוסר תום לב בהגשת הבקשה ועל כן יש לדחות את הבקשה לאישור התביעה הנגזרת, ואת התביעה עצמה. המבקש חויב לשלם למשיבים 1, 2 ו-5 ביחד ולחוד הוצאות בסך 40,000 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית.