ע"נ 15819-07-15

תקציר

הערעור מתייחס להכרה בסוכרתו של המערער כקשורה לשירות. המערערת, חיילת צה"ל, טענה כי אירוע דחק חריג במהלך שירותה הצבאי גרם להתפרצות המחלה. המשיב, הממונה על התגמולים במשרד הביטחון, דחה את התביעה, וביקש מהמערערת לערער. בית המשפט בחן חוות דעת רפואיות, עדויות וטיעונים של שני הצדדים. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור, שכן המערערת אכן חוותה במהלך שירותה אירוע מלחיץ חריג וחריג, אשר גרם ללחץ נפשי של ממש. יתר על כן, הראיות הראו כי תסמיני הסוכרת הופיעו זמן קצר לאחר אירוע זה. בית המשפט שקל גם את תוצאות בדיקת המוגלובין A1c, אך מצא כי הן אינן מספיקות כדי לקבוע את הופעת המחלה לפני האירוע המלחיץ. צוין כי אירוע הדחק היה חריג וייחודי לשירות הצבאי, ועמד במבחן האובייקטיבי של הקשר הסיבתי. בנוסף, בית המשפט ייחס את המחלה כולה לשירות, גם אם קיימת נטייה גנטית, שכן המחלה התגלתה במהלך השירות. התיאוריה האורתופדית החלופית, שהציעה את הנפילה כגורם למחלה, לא הייתה משכנעת, וחסרה ראיות מספיקות. בעקבות זאת התקבל הערר והתיק הועבר לוועדה רפואית להמשך בדיקה. המשיב חויב לכסות את הוצאותיו של המערער.