ת"א 20737-03-17

תקציר

התובעת, בת למשפחת סמעאן, הגישה תביעה נגד הנתבעים, בני משפחת זרינה, בדרישה שיפנו חלקת אדמה בח'לת סמעאן ויפסיקו להפריע לה לעשות שימוש בקרקע. הנתבעים טענו כי הקרקע בבעלותם משנת 1948 וכי עיבדו אותה במשך עשרות שנים. עם זאת, בית המשפט מצא כי הקרקע שייכת לפלמינה סמעאן, שעברה לירדן בתחילת שנות ה-80 ומתה שם. פלמינה הייתה בעלת הזכויות בקרקע ורק אישרה למשפחת הנתבעים לעבד אותה ולהשתמש בחלק מהמבנה שבקרקע לאחסון. היא ביקשה מהם "לשים לב" לאדמה כשיצאה לירדן. הנתבעים לא הביאו כל ראיה לכך שפלמינה מכרה להם את הקרקע או שהם רכשו ממנה זכויות קנייניות. די היה במסמכים שהציגה התובעת, לרבות צוואה משנת 1929 והחלטת בית המשפט הכנסייתי משנת 2008, כדי לבסס את זכותה להגיש בקשה לפינוי. טענות הנתבעים בדבר שיהוי הגשת התביעה ותקופת ההתיישנות לא היו משכנעות, מה גם שהנתבעים לא הצליחו להוכיח חזקה ברורה ורציפה במקרקעין. לפיכך, קיבל בית המשפט את טענת התובעת והורה לנתבעים לפנות את הקרקע בתוך 30 יום. כמו כן נאסר על הנתבעים להיכנס לקרקע, לבצע בה כל עבודה או להפריע לשימוש של התובע בה. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם את הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין.