דב"ע נד/163 - 3

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת בין מעסיק לבין עובד לשעבר, אלי גלאון, בנוגע לתנאי עזיבתו של האחרון את החברה. חוזה העבודה כולל סעיף בוררות גורף. השאלה המרכזית היא האם נותקו יחסי עובד-מעביד בדרך של פיטורים או התפטרות, הרלוונטיים לזכאות העובד לפיצויי פיטורים. המעסיק טוען כי יש להכריע בסוגיה בבית המשפט, שכן מדובר בזכות סטטוטורית. העובד טוען כי מדובר בעניין חוזי הכשיר לבוררות. דעת הרוב של בית הדין מסכימה עם המעסיק, תוך שהיא מצטטת תקדימים משפטיים ואת התכלית החקיקתית של דיני המגן, שמטרתם לשמור על זכויות העובדים ולא ניתן לעקוף אותם באמצעות בוררות. מאחר שהכרעה במחלוקת תקבע זכאות לפיצויי פיטורים, יש לדון בה בבית המשפט. עם זאת, עניינים מסוימים כמו שכר, פדיון חופשות והפרשות לקופות גמל ניתנים לבוררות חלקית מכיוון שהם כרוכים בזכויות חוזיות. הכלל, על פי בית הדין, הוא כי החלטות על הוראות חוק קוגנטיות או על מעמדו של עובד אינן ניתנות לבוררות. יתר על כן, פיצול הדיון בין בורר לבין בית המשפט אינו נוח ואינו רצוי. לפיכך, הערעור מתקבל, ועל הבורר להפסיק את הבוררות, אם כי המייצגים את אלי גלאון עדיין יכולים להגיש תביעות לבית המשפט. השופט נויגבורן מסכים, ומדגיש כי זכויות הגנה אינן ניתנות לבוררות, בעוד דעת מיעוט חולקת על כך, וקובעת כי על הבורר להכריע בסכסוך, מה גם שרוב התביעות הן חוזיות.