ת"צ 28793-08-14

תקציר

במוקד התיק עומדת פרשנותה של נורמה משפטית בדבר הזרמת שפכים תעשייתיים למערכת ביוב, ויישומה לאורך זמן. העותרת, פיתה בוטיק (אשדוד) בע"מ, מבקשת להחיל רטרואקטיבית כלל הפוטר מפעלים מתשלום אגרות בגין הדיגום הראשון המגלה הזרמת שפכים אסורים. הכלל הנדון, סעיף 11(ח) לכללי תאגידי מים וביוב (שפכים ממפעלים המוזרמים למערכת הביוב), אוסר על תאגידי מים לחייב מפעלים על סמך תוצאות הדיגום הראשון שבוצע בשפכיהם, בין לפי הכללים החדשים ובין לפי הכללים הקודמים. פיתה בוטיק טוענת כי יש לפרש סעיף זה כך שיבוטלו כל החיובים הראשוניים שהוטלו על מפעלים בגין הדיגום הראשון, לרבות אלה שהוטלו לפני כניסת הכללים החדשים לתוקף בשנת 2014. מנגד, טוענת המשיבה, חברת יובלים אשדוד בע"מ, תאגיד מים וביוב, כי יש להחיל את סעיף 11(ח) באופן פרוספקטיבי בלבד, כלומר הוא פוטר מפעלים מחיובים בגין הדיגום הראשון שנערך לאחר כניסת הכלל לתוקף. בית המשפט מצדד במשיבה, חברת יובלים אשדוד בע"מ, וקובע כי אין אפשרות סבירה שהשאלות שהעלתה פיתה בוטיק יוכרעו לטובת הקבוצה. פסק הדין מתבסס על ניתוח לשון הכלל, ההיסטוריה החקיקתית ותכלית החקיקה. מבחינה לשונית, לשונו צופה פני עתיד של הכלל ("חברה לא תגבה תשלום מיזם...") מציעה כי יש ליישמו באופן פרוספקטיבי בלבד. תכליתו הסובייקטיבית של הכלל, כפי שהוסברה על ידי רשות המים והביוב הממשלתית, תומכת בפרשנות זו, שכן בכוונתו לתת "תמרור אזהרה" רק למפעלים שלא נדגמו בעבר. בנוסף, תכליתו האובייקטיבית של הכלל והחזקה מפני חקיקה רטרואקטיבית מלמדות כי אין להחיל את הכלל רטרואקטיבית, במיוחד בחקיקת משנה על ידי רשויות מינהליות. לבסוף, בית המשפט מוצא כי טענת אי השוויון שהעלתה פיתה בוטיק אינה משכנעת, שכן ההבדל בטיפול נובע משינוי הנורמה המשפטית, האינהרנטית כאשר החוק הופך למיטב יותר עם האזרחים. לפיכך, הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית, ופיתה בוטיק נדרשת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.