ע"א 9981/17

תקציר

בפסק דין זה הביע בית המשפט צער על כך שהצדדים המעורבים, המחויבים למטרות משותפות, לא הצליחו להגיע להבנה הדדית. על אף שבית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי בעניין חברותם של המשיבים באגודה, הוא סטה בגישה, וקיבל בין היתר ערעור בעניין אי חברותם של מערערים מסוימים, והדגיש כי החקירה בעניין זה לא הושלמה. לפיכך הועבר התיק לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף בנקודות אלה. החלטת בית המשפט מעוגנת בחוק העמותות, התמקדה בייזום חברות והפסקתה, תוך הדגשת חופש ההתאגדות כזכות יסוד. בהתייחסו להתיישנות, בחן בית המשפט האם חלות התיישנות על תביעות לסעד הצהרתי של חברות, ובסופו של דבר החיל את תקופת ההתיישנות למרות טענת שיהוי של שני עשורים מצד המשיבים. יתר על כן, ההחלטה התייחסה לשאלה האם התביעות הועלו תחילה במהירות והגיעה למסקנה כי המערערים החמיצו את ההזדמנות הראשונה לטעון להתיישנות, ובכך לא הטילו חסם סטטוטורי. בית המשפט גם לא מצא כל שיהוי בהגשת תביעות המשיבים. למרות טענות המערערים בדבר נזק ראייתי עקב הודעות פרישה מוקדמת לכאורה, לא מצא בית המשפט ראיות ממשיות התומכות בטענות אלה. בית המשפט קבע כי המשיבים לא פרשו מן העמותה, לא באופן פורמלי ולא בהתנהגות, ואישר את חברותם בתקפה. עם זאת, לגבי חלק מהמערערים, ובפרט בנוגע לאי התייצבות בבית המשפט, הוחזר התיק לבירור נוסף על תוקף החברות. בסופו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי ללא הטלת הוצאות, בתקווה לפיוס בין חברי העמותה.