ע"א 398/99

תקציר

במקרה דנן, המערערים נמצאו רשלניים בהפסקת הריונה שלא כדין של המשיבה מס' 1, אשר בגינו פסק בית המשפט המחוזי לה ולבעלה פיצוי משמעותי בגין נזקים לא ממוניים. פסק דינו של בית המשפט העליון התמקד בערעור על סכום הפיצוי בסך 800,000 ₪, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט הדגיש כי אמות המידה לחישוב נזקים לא ממוניים בתביעות רשלנות שונות מאלה של נפגעי תאונות דרכים, המושפעות מאחריות מוחלטת ואינן דורשות הוכחת עוולה. היא מתחה ביקורת על הנוהג לבסס פיצויים במקרים של רשלנות על סטנדרטים של תאונות דרכים, וציינה כי הדבר עלול להוביל להפחתה בלתי הוגנת בפיצויים. בית המשפט הדגיש את החשיבות של התחשבות בכאב ובסבל הייחודיים של כל מקרה כדי להבטיח פיצוי צודק. כאן, המשיבים, שחפצו בילד משותף ועברו טיפולי פוריות, עמדו בפני הפלה מיותרת עקב רשלנות המערערים, שגרמה להם כאב נפשי מתמשך ואובדן. חוסר היכולת שלהם להרות לאחר מכן הגביר עוד יותר את סבלם. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי הפיצוי שנפסק היה סביר בהתחשב בנסיבות העניין ודחה את הערעור, תוך שהוא מורה למערערים לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים.