ע"א 706/71
פסק-דין עליון
תקציר
הפרשה נסובה סביב סוחרי בשר המשלמים אגרות עבור היתרי שחיטה למשיבים, ומבקשים השבה. בית המשפט העליון קבע כי מינויים של רשויות לאכיפת צווים לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים אינו טעון פרסום, והאגרות ששולמו תקפות בהיותן קרובות יותר באופיין למסים. התמורה עבור האגרות הייתה היתר השחיטה, והיעדר היתר בכתב לא היה סיבה מוצדקת להשבה. לא נפלה טעות יסודית מצד המערערים, והתשלומים לא בוצעו תחת אילוץ. המועצה הוסמכה לקבל אגרות, והוראות דיני החברות אפשרו לה לקבל את הזכות לגבות אותן. גובה האגרה לא היה צריך להתאים לשווי השירות, וציפיות המערערים לא סוכלו. לבסוף, הטעות, אם בכלל, הייתה טעות בדין, ולא זיכתה את המערערים בהשבה, מה גם שהיא לא הייתה מהותית או הסיבה לתשלום. הערעור על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי נדחה, והמערערים חויבו בהוצאות. פסק דין זה מבהיר את המשפט המנהלי, דיני החברות ותביעות להשבת רכוש, ומצטט מספר פסקי דין קודמים בישראל ובאנגליה.
חקיקה מקושרת
ע"א 706/71 יעקב וילנר, ו-5 אח' נ' ראש העיר, חברי המועצה ותושבי ראשון-לציון, המועצה לייצור ולשיווק של בקר וצאן לבשר, היועץ המשפטי לממשלה, עליון (25.12.1972)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.