עת"מ 27834-09-14

תקציר

העותרים, בהם אב וילדיו מנישואים קודמים, ביקשו מעמד של תושבי קבע בישראל. האב, תושב האזור, ביקש איחוד משפחות עם בת זוגו הישראלית הנוכחית, ואילו ילדיו, גם הם תושבי האזור, קיבלו רישיונות ישיבה זמניים. בית המשפט דחה את העתירה בקובעו כי הוראת השעה של חוק האזרחות והכניסה לישראל מגבילה מתן אזרחות או רישיון שהייה. למרות שהחוק העניק לשר הפנים שיקול דעת לשדרג את מעמד הילדים, קבע בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות זאת. החוק נועד למנוע הפרדת קטינים מהוריהם המשמורנים ולהבטיח את אחדות המשפחה, אך במקרה זה מעמדם של הילדים נגזר ממעמד אביהם, שהיה בן זוג מוזמן. יתר על כן, הילדים לא נולדו בישראל ולא הקימו כאן מרכז חיים. לפיכך, הנימוקים לשדרוג מעמדם לא חלו. בית המשפט הכיר בקושי שבמצבה של המשפחה, אך הדגיש כי המעמד הזמני, אף שהוא מכביד, מקנה גם זכויות. נקבע כי החלטת השר שלא לשדרג את המעמד הייתה סבירה ונתונה לשיקול דעתו, מה גם שלילדים היו רישיונות ישיבה זמניים. בנוסף, בית המשפט מצא כי צו האפוטרופסות שהשיג האב על הילדים לא שינה את הניתוח, ואין צורך שהמשיב יקבע נוהל למקרים חריגים כמו זה. לפיכך, העתירה נדחתה ללא הוצאות.