ע"א 8231/11

תקציר

הערעור והערעור שכנגד מתייחסים לפסק דין שניתן לטובת בעל שליטה ומנכ"ל, המכונים מעתה המערערת, של חברה שנכנסה מאז להליכי פירוק. המקרה המקורי ביקש לקבוע האם חוב שחבה המערערת לחברה ייחשב כחוב שנמחל ולפיכך חייב במס, או שמא יישאר בתוקף. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, פקיד השומה, כי החוב אכן נמחל ובנוסף הגדיר אותו כדיבידנד, אותו ביקש פקיד השומה. המערער טען, כי החוב מעולם לא נמחל במפורש או מכללא, וממילא אין לראות בו חוב נמחל שכן הוא נבע מעבודתו בחברה, שלא ממטרות עסקיות או תעסוקתיות, ועל כן סעיף 3 לפקודת מס הכנסה אינו חל. השופטים קבעו כי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי החוב נמחל עומדת בעינה, שכן מדובר בממצא עובדתי בעיקרו, וכי עושרו של המערער אכן מומש באמצעות מחילת החוב, ועל כן יש לחייבו במס, אם כי לא לפי סעיף 3. חלקו השני של פסק הדין עסק באפיון החוב; בית הדין הסכים עם המערערת ופקיד השומה כי אין לראות בו דיבידנד, ובמקום זאת הגדיר אותו כהכנסת עבודה לפי סעיף 2 לפקודה, כפי שהוסכם על שני הצדדים. עוד קבעו השופטים כי לא ניתן לקבל ראיות נוספות שהגיש המערער, שכן אין בהן כדי לשנות את החלטת בית המשפט המחוזי, והמערער לא סיפק הצדקה מספקת לאי הגשתה בשלב מוקדם יותר של ההליך. לבסוף פסקו השופטים לפקיד השומה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪, בהתחשב בהסכמת המערער לערעור שכנגד.