ת"א 2076/04

תקציר

בעקבות תאונת דרכים לילית בין רכבו של התובע למשאית הנתבעת, התגלע סכסוך על חלוקת האחריות וגובה הנזקים הנתבעים. התובע דרש פיצוי בגין נזקים בסך 42,941 ₪, ואילו הנתבעים טענו כי גם נהגו של התובע אחראי וכי הנזקים הנתבעים מוגזמים. בית המשפט מצא כי הנאשם הודה בנהיגה בחוסר זהירות בהרשעה פלילית ובשילוב עם עדויות נהגו של התובע וחבריו, הגיע למסקנה כי הנאשמים אשמים לחלוטין בתאונה. החברה של התובעת מכרה דבש והטנדר שהיה מעורב בתאונה היה בן פחות מחצי שנה והיה חיוני לעבודתה. הוא ניזוק מלפנים ובצד שמאל ותוקן, אך התובע טען כי הוא מעולם לא חזר לקדמותו. היא מכרה אותו בהפסד ותבעה סכום זה בפיצויים, אך בית המשפט מצא כי היא אינה זכאית לפיצוי זה שכן קיבלה שווי סחר הוגן. בית המשפט פסק לתובע תשלומים שונים, לרבות השתתפות עצמית, הנחת "אין תביעות" ופיצוי בגין אי נוחות, המוערך בסכום כולל של 2,000 ₪. התובעת טענה גם לאובדן שימוש ברכב במהלך תיקונו, אך בית המשפט ציין כי לא הוכיחה די הצורך את הפסדיה הנטענים. הנתבעים חויבו לשלם 4,841 ₪ בתוספת ריבית והוצאות משפט. פסק הדין ניתן בהתאם לחומר שהוגש, ללא נוכחות הצדדים.