עת"מ 31281-02-13

תקציר

העותרים הגישו עתירה נגד החלטת הוועדה המחוזית לאשר שולחן איזון לתמ"א 4555א', שלטענתם לא הצליחה לשמור על ערך הנכס שברשותם. התוכנית המדוברת נועדה לאחד ולחלק מחדש מספר חלקות קרקע. בבעלות העותרים הייתה חלקה 3, שלפי תכנית 1252ב' יועדה לצורכי ציבור, והמבנה עליה היה מיועד להריסה. החלטת הוועדה המחוזית אישרה את טבלת האיזון, המייעדת את הקרקע לצורכי ציבור אך את המבנה למגורים. השופט יורם נועם דחה את העתירה וקבע כי החלטת הוועדה סבירה ומושכלת מקצועית. נועם קבע כי טבלת האיזון הנוכחית דווקא שיפרה את מצבם של העותרים, שכן היא העריכה את דירותיהם למגורים ולא להריסה, שהיה המצב הסטטוטורי לפי תכנית 1252ב. כמו כן, השופט לא מצא פגמים מנהליים בהליך קבלת ההחלטות של הוועדה והדגיש כי התערבות בית המשפט במקרים כאלה מוגבלת. השופט דחה את טענות העותרים כי יש להתעלם מתכנית 1252ב בשל אי מימושה, וציין כי היא נותרה התכנית תקפה לחלקה 3 ובכך קבעה את "מצבה הנכנס" של החלקה. בנוסף, העובדה שייתכן שהעותרים לא היו מודעים למצבו התכנוני של הנכס בעת רכישתו לא שינתה את המצב התכנוני התקף ולא סיפקה עילה להתערבות. השופטת גם לא מצאה כל הצדקה לטענת האפליה של העותרים וציינה כי טענתם בדבר זכויות מגורים חלופיות אינה מתוזמנת ואינה מדויקת. בסופו של דבר קבע נועם כי החלטת הוועדה המחוזית סבירה וכי העותרים לא העלו כל טיעון משכנע המצדיק התערבות בה. העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לשלם הוצאות בסך 10,000 ₪ לכל אחד משלושת המשיבים.