ת"א 42547-11-18

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק במחלוקת בין תובעים לנתבעים בנוגע לתשלום שכר טרחת פסק דין. התובעים מתנגדים לדרישת הנתבעים לפיצוי בגין הליכי ההוצאה לפועל שהתנהלו בעקבות פסק דין קודם. התובעים הגישו שוב ושוב תביעות הקשורות לתיק זה לערכאות שונות, לרבות רשות האכיפה והגבייה, שאינה גוף שיפוטי, בניסיון להתחמק מתשלום האגרה שהוטלה עליהם. התנהגות זו אינה ראויה, ואין לפגוע במערכת המשפט מהליכים חוזרים ומיותרים שכאלה. פסק הדין הקודם, בו הפסידו התובעים, חייב אותם לשלם אגרה בסך 2,592,170 ש"ח, בתוספת חיובים נוספים, אך לא עשו כן. הדבר הוביל את הנאשמים לפתוח בהליכי הוצאה לפועל. בתביעה הנוכחית, שהוגשה על ידי התובעים, נטען כי על הנתבעים לפצות אותם בגין הליכי הוצאה לפועל אלה, דבר שאינו סביר. טענות התובעים בדבר חוסר תום לב מצד הנתבעים כבר הועלו והוכחשו בהליכים קודמים, ומערכת המשפט אינה סובלת כפילות כזו. זאת ועוד, התנהלות התובעים מעידה על חוסר תום לב, שכן הם ניהלו הליכים רבים, לרבות הליכים מרובים במקביל, כדי להימנע מקיום פסק הדין הקודם. ניצול לרעה זה של ההליך המשפטי אינו מקובל. בית המשפט מדגיש כי כאשר ניתן פסק דין, יש לכבדו ולבצעו. במקרה זה, תביעת התובעים נדחית. הם נדרשים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 24 אלף שקל, בנוסף לשכר הטרחה שהוטל בעבר. החלטה זו מחזקת את העיקרון לפיו יש לכבד פסקי דין וקובעת תקדים לחשיבות תום הלב בהליך המשפטי.