דנ"א 8957/15

תקציר

המשיב טען כי עניינם של העותרים אינו עומד בתנאים הנדרשים לקיום דיון נוסף כאמור בחוק בתי המשפט, ועל כן דינו להידחות. המשיב הדגיש כי פסק הדין מוגבל לנסיבות הספציפיות של המקרה, וכי עיקר המחלוקת בין חוות הדעת נסובה סביב השאלה הקונקרטית האם דו"ח חבקין היווה ראיה מספקת להוכחת נזקיהם הנטענים של העותרים, שאינה סוגיה משפטית שניתן להעלות בדיון נוסף. זאת ועוד, טען המשיב כי טענות העותרים כבר הוסדרו בפסקי דין קודמים, וכי החוק הגדיר באופן ברור את הסיכונים המזכים ואת הדרישות לקבלת פיצויים. מאחר שהעותרים לא הוכיחו בנפרד את נזקיהם, כנדרש בחוק, טען המשיב כי אין צורך לדון בגובה הפיצוי. המשיב גם הכחיש את טענת ההפליה וקבע כי העותרים אינם זכאים לכל פיצוי מעבר ל-5% שכבר קיבלו. בית המשפט הסכים עם עמדת המשיב והדגיש כי העתירה אינה מספקת בסיס משפטי להיעתרות הבקשה לדיון נוסף, שכן היא אינה סותרת פסיקות קודמות של בית המשפט העליון או קובעת פסיקה חדשה וחשובה. בית המשפט ציין כי המחלוקת האמיתית נגעה לאומדן הפיצוי ולמעמדו של דו"ח חבקין, שהם נושאים קונקרטיים המוגבלים לפרטי המקרה. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי העותרים לא הוכיחו את נזקיהם האישיים כנדרש, וההבדל באומדנים בין דעת הרוב לדעת המיעוט אינו מצדיק דיון נוסף. פסק הדין, שקבע כי העותרים אינם זכאים לפיצוי נוסף, אינו מייצג שינוי בגישה המשפטית לפיצוי נפגעי פעולות איבה. יתר על כן, בית המשפט ציין כי העותרים קיבלו מענק מעבר לחוק, ואי הוכחת נזקיהם האישיים בהתאם לדרישות החוק לא הותירה בסיס לטענת האפליה שלהם. לסיכום, החליט בית המשפט כי לא ייעתר לעתירה לדיון נוסף, תוך שהוא מביע אהדה למצבם של העותרים אך מדגיש כי אין עילה משפטית להתערב.