ה"פ 50410-05-12

תקציר

המבקש, אשר נטל הלוואות מהבנק המשיב ומשכן לו את ביתו, טוען כי הוא מוגן בהגנות הדיור המוגן והדיור הזמני, ועל כן מבקש למנוע מהבנק לפנותו מביתו. הבנק טוען כי המבקש ויתר על הגנות אלה כאשר חתם על הסכמי ההלוואה. בית המשפט קבע, כי המבקש לא ויתר כדין על הגנת הדיור הזמני, שכן הבנק לא הסביר לו זאת די הצורך בעת חתימת ההסכמים, ועל כן על הבנק לספק למבקש דיור זמני לפני פינויו. עם זאת, בית המשפט קבע כי ההגנה על דיור מוגן שונה מההגנה על דיור זמני, ודרישת ההסבר הראוי אינה חלה עליה. לפיכך, ויתור המבקש על הגנת הדיור המוגן תקף, והבנק רשאי לפנותו מביתו מבלי לספק לו דיור חלופי. עם זאת, לאור נסיבותיו האישיות והכלכליות של המבקש, קבע בית המשפט כי על הבנק לספק לו דיור זמני לתקופה של 36 חודשים, או לשלם לו 2,500 ₪ לחודש אם ברצונו לפנותו לפני מועד זה. בקשתו של המבקש לדיור זמני לכל החיים נדחתה, ונקבע כי התקופה המתאימה לדיור זמני היא 36 חודשים, בהתחשב, בין היתר, בשהותו הארוכה של המבקש בנכס מבלי לשלם עבורו, מצבו הבריאותי והכלכלי, והעובדה כי מכירת הנכס לא תכסה את חובו של המבקש לבנק במלואו.