ע"ש 223/09

תקציר

הערעור מתייחס לדחיית בקשה של חברת תרופות להאריך את הפטנט על אחת התרופות שלה. התרופה המדוברת, ציפרלקס, מוגנת בפטנט בסיסי. החברה טענה כי תהליך המחקר והפיתוח הארוך והמורכב הנדרש על ידי רשות הבריאות להוכחת יעילותה ובטיחותה של התרופה מצדיק את הארכת הפטנט. המשיבים, שהם מתחרים של החברה המערערת, טענו כי יש לדחות את הבקשה על יסוד שלוש טענות: ראשית, המערערת לא סיפקה כל סיבה מוצדקת לשיהוי בהגשת הבקשה; שנית, רישומו של ציפרלקס לא עמד בדרישות חוק הפטנטים, הקובע כי הרישום חייב להיות הרישום הראשון המאפשר שימוש בחומר בישראל לצרכים רפואיים, מה שבמקרה זה לא היה; ושלישית, יש לדחות את הבקשה על יסוד חוסר תום הלב של המערערים, שכן הם לא ציינו בבקשתם רישום של תרופה אחרת, ציפרמיל. רשם הפטנטים קיבל את הטענה השנייה ודחה את הבקשה. המערער ערער על החלטה זו. לאחר בחינה מדוקדקת של טענות הצדדים והחלטת הרשם, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הערעור. בית המשפט מצא כי תכליתן של ההוראות הרלוונטיות בחוק הפטנטים היא לאזן בין האינטרסים של חברות התרופות הגנריות והאתיות. החוק מתמקד בהיבטים הטכניים של המקרה ואינו לוקח בחשבון את הזמן והמאמץ שהושקעו בפיתוח התרופה. לדברי בית המשפט, הרשם הוא הסמכות להחליט אם מתקיימים התנאים להארכת פטנט, על פי ההגדרות והתכליות של חוק הפטנטים, ולא פקודת הרוקחים או מדיניות משרד הבריאות. בית המשפט הסכים עם החלטת הרשם כי החומר הפעיל בציפרמיל, citaloparm, הוא תערובת רצמית הכוללת את החומר הפעיל בציפרלקס, S-citaloparm. מאחר ורישומו של ציפרמיל קדם לזה של ציפרלקס, מצא בית המשפט כי צדק הרשם בקובעו כי רישומו של ציפרלקס אינו עומד בדרישות החוק. יתר על כן, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של הרשם בנוגע לתכונותיו ופעילותו של הסם. בית המשפט הדגיש את היקפם המצומצם של שיקולי הרשם בעת הארכת פטנט ואת האופי הטכני של הדרישות, המתמקדות בהכללת החומר בתכשיר רפואי, ולא בתכונותיו או השפעותיו. יתר טענותיהם של המשיבים נמצאו אפוא מיותרות. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ.