פש"ר 291/93

תקציר

בשנת 1993 נערך הסדר נושים לגבי נכסי הנדל"ן של המשיב בירושלים, לאחר שהאחרון לא עמד בפירעון חובו לעותרת, שהייתה אף היא אחת הנושות. העותר מונה ככונס נכסים קבוע לנכס בשנת 2007 לאחר שהמשיבים לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפי הנושים. זמן קצר לאחר מכן הגיש העותר בקשה לאישור הסכם למכירת הנכס. בתוך כך, ניסה המשיב להטריד את העותר ולשנות את הסטטוס קוו בנכס באמצעות כניסה אליו וביצוע מעשי אלימות. הדבר הוביל את העותרת לפנות לבית המשפט בבקשה למתן צו שיורה למשיבה לחדול מכל סוג של התנכלות ולהימנע משינוי המצב הקיים בנכס. באוגוסט 2007 נתן בית המשפט צו ארעי לטובת העותר. המשיב טען לזכויות שכירות מוגנות על חלקים בנכס – בית כנסת, מקווה ומשרד – שלטענתם יש בהן כדי לבטל את צו המניעה. עם זאת, העותרת ערערה על זכויות אלה, וטענה כי המבנים היו נטושים ומוזנחים. לאחר בחינת הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים, החליט בית המשפט להותיר על כנו את צו המניעה הזמני. ההחלטה לא שללה את זכויותיו הנטענות של המשיב לדיירות מוגנת, שתידון בתובענה נפרדת בבית משפט השלום בירושלים. בית המשפט מצא כי טענות המשיב לשימוש פעיל אינן מבוססות, ושמירה על הסטטוס קוו לא תפגע בזכויותיהם הנטענות. בנוסף, חויב המשיב לשאת בהוצאותיו של העותר עד לסכום קצוב, לרבות מע"מ וריבית. החלטה זו מנעה למעשה מהמשיב להתערב בסטטוס קוו של הנכס, והבטיחה את יכולתו של העותר לממש את הנכס ללא הפרעה.