ע"פ 164/69

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לשני מערערים, אפשטיין ואמיר, שהואשמו במספר עבירות פליליות הקשורות להתנהלותם כמפעילי בנק פויכטוונגר. הבנק ספג פיחות חמור בשל מעשיהם, מה שהוביל את בנק ישראל להתערב ולהשתלט עליו. תחילה הוגש נגד המערערים כתב אישום המייחס לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ארבעה אישומים המייחסים להם מעשי מרמה, לרבות גניבה בידי סוכן, קשירת קשר להונות ומרמה בנסיבות מחמירות. הם זוכו משני סעיפים של גניבה על ידי סוכן ושני סעיפים של הונאה, אך הורשעו בקשירת קשר להונות. המערערים ערערו על הרשעתם, ואילו המדינה ערערה על זיכויים ביתר סעיפי האישום. בית המשפט העליון הכריע בערעורים. באשר לערעורם של המערערים, אישר בית המשפט את ההרשעה בקשירת קשר להונאה ומרמה, ולא מצא טעם בטיעוניהם להקלות. ערעור המדינה עסק בשני מקרים של זיכוי הקשורים לשימוש שלא כדין בניירות ערך של לקוחות הבנק, המכונים תעודות הוליס. בית המשפט הסכים עם טענת המדינה כי המערערים אשמים בגניבה על ידי סוכן ובהונאה במקרים אלה, שכן הם שיעבדו ניירות ערך של לקוחות להבטחת הלוואה ללא אישור. השופטים דחו את ערעור המערערים וקיבלו את ערעור המדינה, תוך הרשעתם של המערערים בעבירות הנוספות. על אפשטיין נגזרו שנת מאסר נוספת, ואילו על אמיר נגזרו שלוש שנות מאסר, שתיהן חופפות לעונשים הקודמים. השופטים הדגישו את הצורך בענישה מחמירה על התנהגות מרמה כזו, שיש לה השלכות משמעותיות על הבנק והמפקידים בו. סיכום מקיף זה מתאר את עיקרי הכרעת הדין, לרבות מעשי המערערים, האישומים והפסיקות השיפוטיות, תוך הבנה ברורה של תוצאות התיק והשלכותיו.