עת"מ 50295-12-21

תקציר

פסק הדין מתייחס לשתי עתירות נגד תכנית בניין עיר 101-0635938 לבניית יחידות דיור, מבני ציבור ושטחי מסחר בדרום מערב ירושלים. הטענות העיקריות נוגעות לאי עמידתה הנטענת של התכנית בתמ"א 1, שמטרתה לשמור על שטחים פתוחים ותשתיות, והיעדר תיעוד הולם של הדיונים בוועדות התכנון. בית המשפט מצא צדק בטענות העותרים בשני הסעיפים. היא קבעה כי לוועדה המחוזית, ולא לוועדת המשנה להתנגדויות, יש סמכות לאשר את התכנית בהתחשב בהשפעתה הפוטנציאלית על שטח יער מוגן, כהגדרתו בתמ"א 1. בית המשפט גם הסכים כי לא היה תיעוד מספק של הדיונים, עם הפסקות רבות להתייעצויות שלא הוסברו כראוי, מה שהעלה ספקות לגבי תקינות תהליך קבלת ההחלטות. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אחרות הנוגעות לחוסר הסבירות הנטען של התוכנית ולשלילת רשות ערר למועצה הארצית לתכנון ולבנייה. היא הדגישה כי ועדות התכנון הן המתאימות ביותר לדון בסוגיות מסוג זה וכי תפקידו של בית המשפט מוגבל להבטחת הליכי תכנון חוקיים. בסופו של דבר הקפיא בית המשפט את אישור התוכנית, הגביל את פסיקתה לשטח המיוער, והורה לוועדה המחוזית לבחון את הנושא מחדש. ההחלטה מחייבת תהליך קפדני ומתוקן העומד בדרישות החוק, לרבות התייעצות נאותה עם קק"ל ותיעוד הדיונים. לעותרים נפסקו הוצאות בסך 25,000 ₪ מהמשיב 1, בעוד שהמשיבים האחרים היו פטורים מנשיאה בהוצאות העותרים.