ת"צ 7793-03-20

תקציר

השופטת קבעה כי הסכם הפשרה בין המבקשים לבין המשיב אינו יכול להיחשב כהסדר פשרה, שכן הוא אינו מפצה כראוי את המבקשים או מיטיב עם הקבוצה אותה ייצגו. ההסכם היה חסר תוכן ולא הצליח לפתור מחלוקות קיימות, מה שהפך אותו ליותר הסדר נסיגה. בהיעדר הטבות ממשיות, החליט השופט כי לא יהיה זה ראוי לאשר את ההסדר. במקום זאת, הבקשה טופלה כבקשת משיכה. בהתחשב בקריטריונים לפסיקת שכר טרחה ותגמול בהסדר משיכה, הגיע השופט למסקנה כי הבקשה הייתה מוצדקת ואינה קנטרנית, והצדיק פסיקה סמלית של 750 שקל לכל מבקש ושכר טרחה כולל של 25,000 שקל עבור בא כוחם. עוד קבעה השופטת כי על המבקשים לשאת בתשלום חלקו השני של האגרה ביחד ולחוד, וכי אין צורך למנות נציגים חלופיים או לפרסם הודעת הסתלקות. השופטת הדגישה כי ההליך לא הניב תועלת ממשית לחברי הקבוצה וכי טענותיהם האישיות של המבקשים נגד המשיב נדחו. הסדר הסתלקות התובענה הייצוגית אושר, והמבקשים חויבו לשלם את החלק השני של האגרה. פסק הדין היה אמור להיות מוגש לבא כוח הצדדים ולמנהל מערכת בתי המשפט לצורך רישום במרשם התובענות הייצוגיות.