ע"א 32517-09-11

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעת רשלנות מקצועית שהגיש בנק דיסקונט לישראל בע"מ נגד שמאי מקרקעין, מר אבנר סזיר, ועורך דין, עו"ד פארס עזאם, בקשר לעסקת תרמית במקרקעין. הבנק ביקש לקבל פיצויים שנבעו מהערכת שווי שגויה של דירה שנרכשה על ידי שני אנשים באמצעות הלוואה מהבנק. התברר כי למוכר זכויות בדירת שני חדרים אך הציג אותה כדירת ארבעה חדרים באמצעות הריסת קיר והרחבה ליחידה צמודה. הן השמאי והן עורך הדין לא הצליחו לגלות את התרמית ונמצאו רשלנים בכך שלא בדקו לעומק את זכויות הבעלות של המוכר. בית משפט קמא ייחס 50% מהאשמה לבנק על כך שתרם לנזק בכך שקיבל שומה מקוצרת ולא ערך בדיקות משלו. עוד נמצא כי עורך הדין והשמאי היו אחראים ישירות כלפי הבנק וכל אחד מהם נשא ב-25% מהאחריות, ואילו עמידר, חברה משכנת, נשאה ב-25% הנותרים. עם זאת, התביעה נדחתה מאחר שבית המשפט מצא כי הבנק לא הוכיח די הצורך את נזקיו. הבנק ערער על ההחלטה וטען כי אין לייחס לו כל אשם תורם וכי הוכח נזקו. ערכאת הערעור קיבלה את הערעור בחלקו. נמצא כי יש להפחית את אשמת התרומה של הבנק ל-20%, שכן הבנק לא היה מחויב לשכור מומחים נוספים כדי לאמת את חוות הדעת של השמאי ועורך הדין. הנזק חושב בכ-176,000 ש"ח נכון ל-1 בינואר 2002, כאשר 20% מהם נוכה בגין רשלנות תורמת של הבנק. עורך הדין והשמאי חויבו ביחד ולחוד ב-80% מהנזק, ואילו עמידר חויב לשפות את עורך הדין ב-50% מהסכום שנגבה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.