רע"א 8355/08

תקציר

במקרה זה ביקשו המבקשים רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שאישר את החלטת בית משפט השלום בירושלים. הבנק הגיש תביעה נגד המבקשים בגין אי תשלום משכנתא, והמבקשים ביקשו לדחות את התביעה, בנימוק של התיישנות. לטענתם, טענת הבנק הועלתה למעלה משבע שנים לאחר הפרת הסכם ההלוואה, מה שהופך אותה למיושנת. בית משפט השלום החליט כי תקופת ההתיישנות וסוגיות מקדמיות נוספות יידונו בפסק הדין הסופי, והניע את המבקשים להגיש ערעור, שנדחה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטות פרוצדורליות הנוגעות לסדר הדיון בתביעות מצויות בסמכותו של בית המשפט ובדרך כלל אינן מצדיקות התערבות ערעורית, אלא אם הן גורמות לעיוות דין או לחוסר יעילות משמעותי, דבר שלא ניכר במקרה זה. לאחר מכן ערערו המבקשים על החלטה זו, בטענה כי פתרון מוקדם של תקופת ההתיישנות יכול למנוע זמן ומאמץ שיפוטי מיותרים. עם זאת, בית המשפט העליון דחה ערעור זה, בקובעו כי ההחלטה הפרוצדורלית לא פגעה בזכויות המבקשים ולא פגעה באופן מהותי בהליך השיפוטי. היא הדגישה כי החלטות פרוצדורליות בדרך כלל אינן מושכות התערבות של ערכאת הערעור וציינה כי ההליכים אינם מציגים מחלוקות עובדתיות מורכבות. משכך, לא נקבע עיוות דין, ובקשת רשות הערעור נדחתה ללא צורך בתגובה, וכתוצאה מכך לא נקבע צו להוצאות.