ת"א 45190-05-18

תקציר

התובע שכר את שירותיו של הנתבע, עו"ד במקצועו, במשך חמש שנים. השירותים נגעו לסכסוכי משפחה ונישואין שניהלה התובעת עם בעלה. התובע תבע את הנתבע בגין ניכוי כספים מסכום שקיבל האחרון עבור התובע, בקשר להליכי ההוצאה לפועל לטובת התובע. הסכום שנוכה היווה תשלום עבור מספר הסכמים עבור שירותים משפטיים בין הצדדים, לרבות דמי שכירות עבור ייצוג התובע בתביעה בכתב, שני ערעורים וטיפול בתיק הוצאה לפועל בכתב. התובעת טענה כי כבר שילמה לנתבע או לחילופין, הסכמי שכר הטרחה היו עבור שירותים שונים. בית המשפט מצא כי ניכויי הנתבעת תקפים וכי טענות התובעת בנוגע לתשלומים ששולמו לא הוכחו. התובעת לא מסרה דיווח מסודר על התשלומים שביצעה לכאורה במזומן, וגרסת הנתבע לתשלומים שהתקבלו הייתה סבירה יותר. החשבוניות שהציגה הנתבעת, יחד עם הסכום שנוכה, הסתכמו בסך כולל של 115,590 ₪, אשר בית המשפט מצא כי מדובר בחשבונאות נכונה. זאת ועוד, התנהלות התובעת לאורך השנים תמכה בגרסתה של הנתבעת, שכן התובעת ערערה על שכר הטרחה רק לאחר שנוצר ניגוד עניינים ביניהם בשנת 2017. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעתה של התובעת לסעד כספי והורה לה לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 7,500 ₪.