רע"א 253/97

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. הבקשה ביקשה לערער על תוקפו של פסק דין מאחה, שניתן על ידי משקם, הנוגע לחובות חוב של ישות חקלאית לפי חוק הסדרים למגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992. ליבת הסוגיה סובבת סביב מערכת היחסים בין "הסדר רביד", הסכם פשרה שנועד להקלת חובות במגזר החקלאי, לבין חוק ההסדרים. המבקש, בנק נושה, טען כי המשקם חרג מסמכותו בכך שהפנה להסדר רביד, אשר קבע לכאורה הפחתת חובות גדולה מהמותר על פי חוק ההסדרים. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, ולא מצא עילה להתערבות. פסק הדין מדגיש את ההיקף המצומצם של פסילת פיצויים משקמים לפי חוק ההסדרים וקובע כי התחשבותו של המשקם בהסדרים קודמים, לרבות הלכת רביד, מצויה בסמכותו. הסיבה לכך היא שחוק ההסדרים מתפרש כמתבסס על הסדרי חוב קודמים ולא מבטל אותם. זאת ועוד, בית המשפט מסכים עם נימוקיו של בית המשפט המחוזי כי תפקידו של המשקם בקביעת חובות החוב הוא היבט מכריע בחוק ההסדרים. המבקש חויב בהוצאות המשיב, בסך 7,500 ₪.