ער"מ 9952-04-12

תקציר

פסק הדין דן בכללי ההמצאה והידע, הקובעים את מספר הימים להגשת ערעור וערעור שכנגד בתיקים בבית הדין לעבודה. "כלל ההמצאה" קובע כי מספר הימים מחושב מיום הדיון או המצאת פסק הדין, כמפורט בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין). "כלל הידיעה", לעומת זאת, קובע את ציר הזמן על פי המועד שבו הגיע פסק הדין לידיעתו של המערער. האחרון מיושם רק במקרים חריגים עם שני תנאים: ידיעה בפועל של תוכן פסק הדין והתנהלות בעל הדין לאחר מכן. במקרה דנן, ידוע כי הודעת הערעור של המדינה הומצאה כדין, וקיימת טענה להחלת "כלל הידיעה" בשל גורמים נוספים, לרבות אישור קבלה והעדר כל טענה בדבר שיטת ההמצאה. עם זאת, מסקנת השופטים היא כי קיימים טעמים מיוחדים להארכת המועד האחרון להגשת ערעור שכנגד. הם מכירים בכך שהודעה לצד השני על הכוונה לערער שוללת את היווצרותה של "מעין חסינות" וכי ערעור תלוי ועומד מהווה עילה מיוחדת להארכה. בנוסף, הסכמת המדינה להגשת הערעור שכנגד והעובדה שמדובר בערעור שכנגד נתפסים כגורמים מקלים. עוד מדגישים השופטים כי יש להתייחס לכל פגם בערעור שכנגד בבקשה נפרדת. לבסוף, המדינה נדרשת לשלם למשיב 2,500 ₪ כהוצאות בגין הערעור, אשר נדחה, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.