בש"פ 3484/14

תקציר

בפסק דין זה הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לקבל את הערעור על הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט הכיר בכך שהתיק נגד המשיב לא כלל ראיות ישירות, אלא הסתמך על ראיות נסיבתיות. היא הדגישה כי ראיות נסיבתיות יכולות להצדיק מעצר אם הן יוצרות מסגרת ראייתית חזקה ומשולבת המצביעה על סבירות להרשעה. בית המשפט חלק על הערכתו הקודמת של בית המשפט המחוזי כי הראיות הנסיבתיות חסרות כוח, ובמקום זאת מצא בהן כוח רב כנגד המשיב. שתיקתו של המשיב בחקירותיו צוינה כתומכת נוספת בתיק נגדו. למרות שהיו טענות למניפולציה נגד עד מפתח, עומר, בית המשפט קבע כי יש להתייחס לסוגיות אלה במהלך המשפט העיקרי, ולא במהלך דיוני מעצר. שתי ראיות חדשות, כפפת לטקס וגרב עם שרידי ירי, נדונו, אך בית המשפט מצא כי הן אינן משנות באופן משמעותי את תמונת הראיות הקיימת נגד המשיב. כמו כן, החליט בית המשפט שלא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר על סמך תסקיר שלילי של שירות המבחן, אשר תיאר את המשיב כבעל נטייה להתנהגות פלילית וסיכון פוטנציאלי לעבירה חוזרת. כמו כן נשקלו הרשעות פליליות בעבר. בית המשפט קיבל את הערעור והורה על מעצרו של המשיב עד תום המשפט, ובכך הפך את החלטת בית המשפט המחוזי לשחררו בחלופות מעצר.