ע"פ 72182/06

תקציר

פסק הדין הוא ביחס לתביעה שהוגשה נגד בנק לאומי ישראל ועובדיו בגין לשון הרע. התלונה הוגשה לראשונה בשנת 1998 אך אבדה על ידי המשטרה. המערערת נאלצה לשלם כדי לקבל את כתובתו של מנכ"ל הבנק ומשבקשתה להיפגש עם המנכ"ל נדחתה, היא איימה לכאורה לבקר את המנכ"ל בביתה. בעקבות זאת הגיש עובד הבנק תלונה נגד המערער בגין איומים לרצוח את המנכ"ל ואת יו"ר הבנק. המשטרה חקרה את המערערת ולאחר מכן שחררה אותה. התיק נסגר בשנת 1999 אך נפתח מחדש בשנת 2003 לאחר שהמערערת התעקשה להביא את המשטרה לחקור את עניינה. עם זאת, תקופת ההתיישנות על עבירת לשון הרע היא חמש שנים, והתלונה הוגשה רק בשנת 2006. אשר על כן, דחה בית משפט קמא את התובענה מחמת התיישנות. המערערת ערערה על החלטה זו, וטענה כי פתיחת התיק מחדש בשנת 2003 מהווה נקודת מוצא חדשה לתקופת ההתיישנות. ערכאת הערעור לא הסכימה ודחתה את הערעור. בית המשפט קבע כי פתיחת התיק מחדש אינה חקירה על פי החוק ואינה מהווה אירוע ניתוק המאפס את תקופת ההתיישנות. יתר על כן, גם אם מועד גניזת התיק הראשון נחשב לאירוע ניתוק, הרי שחמש השנים כבר חלפו עד למועד הגשת תלונתה של המערערת בשנת 2006. לפיכך נדחה הערעור, והחלטת בית משפט קמא התקבלה.