בד"מ 1/10

תקציר

פסק הדין דן בפרשנותו ותחולתו של סעיף 84(א) לחוק לשכת עורכי הדין, האוסר להתנות שכר טרחת עורך דין בתוצאות המשפט הפלילי. הוא בוחן האם סעיף זה חל על הליכי שימוע לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, המאפשר לחשודים להציג טיעונים לפני שתובע מחליט להגיש כתב אישום. פסק הדין מדגיש פרשנות תכליתית של החוק, בהתחשב במטרותיו, במטרותיו ובערכיו, ולא פרשנות לשונית גרידא. בהסתמך על תקדימים ותיאוריות משפטיות רבות, הוא מפרש את המונח "משפט פלילי" באופן רחב כך שיכלול שימועים, ומציין כי שימועים, למרות שהם מנהליים, הם חלק בלתי נפרד מההליך הפלילי לפני המשפט. היא מכירה בביקורת על שכר טרחה מותנה, אך מקיימת את האיסור, ומדגישה חששות לניגודי עניינים, שיבוש הליכי משפט ויושרה אתית. ניתוח המשפט המשווה מצביע על איסורים דומים בעולם, ומחזק את העמדה כי סעיף 84(א) צריך לחול על דיונים. הנאשמים, עורכי דין נכבדים, טענו נגד תחולת האיסור על שימועים ופירשו אותם כמנהליים. פסק הדין דוחה זאת, וקובע כי פרשנותם אינה סבירה, שכן בירור מינימלי יכול להבהיר את היקף החוק. בהדגישו כי התניית שכר הטרחה בתוצאות השימוע מהווה הפרה של החוק והאתיקה של מקצוע עריכת הדין, קורא בית הדין לדבוק באיסור במתכונתו הנוכחית. למרות חילוקי הדעות, דעת הרוב הובילה לזיכוי, מה שמרמז על רפורמות משפטיות אפשריות שעשויות להבהיר או לשקול מחדש את תחולתו של סעיף 84(א) בעתיד.