בש"פ 3991/05

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי לחייב אותם למסור להגנה 153 מסמכים מתיק חקירה, שלטענת המדינה אינם רלוונטיים לאישומים נגד הנאשם. הנאשם עמד לדין בגין רצח משולש ועבירות נוספות, והראיה המרכזית שקשרה אותו לפשעים הייתה ראיות DNA. הנאשם הציג בעדותו גרסה חדשה לאירועים, אותה ביקשה המדינה לסתור באמצעות ראיות מחקירה שאינה קשורה לניסיון לרצוח את אבי גליקרוב. המדינה טענה כי ראיה זו נופלת תחת סעיף 80 לחוק סדר הדין הפלילי, המאפשר לתביעה להציג ראיות הסותרות את טענות הנאשם באופן בלתי צפוי, ולכן הם לא היו מחויבים לחלוק אותן עם ההגנה מראש. בית המשפט המחוזי פסק לטובת ההגנה, והמדינה ערערה על החלטה זו. שופט בית המשפט העליון סקר את ההיסטוריה החקיקתית ואת הפסיקה הקודמת שבה פירש את סעיף 80, והסכים עם עמדת המדינה כי ההוראה נועדה לתת מענה למצבים שבהם התביעה מופתעת באמת ובתמים מטענותיה הבלתי צפויות של ההגנה. השופט הדגיש כי יש לפרש את סעיף 80 בצמצום, ולהחיל אותו רק כאשר התביעה לא יכלה לצפות באופן סביר את טענת הנתבע. במקרה זה נמצא כי התביעה הייתה מודעת לרלוונטיות של פרשת גליקרוב מאז חקירתו של הנאשם, ועל כן החומר הנוגע לחקירה זו נופל בגדרו של סעיף 74, המחייב חשיפת חומרי חקירה להגנה. עם זאת, השופט ציין כי לא כל החומרים שביקשה ההגנה היו רלוונטיים, וסיפק רשימה ממצה של החומרים שעל המדינה לחלוק עם ההגנה, בכפוף לתעודות סודיות כלשהן. רשימה זו כללה הודעות שונות, דוחות חקירה ופריטים שנתפסו. ההחלטה חייבה את המדינה להעביר חומרים אלה להגנה בתוך שבוע.