ע"פ 40123/07

תקציר

הערעור מתייחס לשני מקרים נפרדים (רע"פ 5600/06 וע"פ 6309/06) בהם הורשע המערער בעבירה על סעיף 5(ג) לחוק עזר ירושלים (הספקה וחניה של רכב), התש"ך-1960, בגין חניית רכבו על המדרכה. בשני המקרים טענה המערערת כי החניות המדוברות אינן "מדרכות" כהגדרתן בחוק. העבירה הנטענת הראשונה התרחשה ברחוב קלמן מן, שם חנתה לכאורה מכוניתו של המערער על העפר הסמוך למדרכה. ההפרה הנטענת השנייה התרחשה בשדרות הרצל, שם טען המערער כי מקום החניה אינו מדרכה אלא "שטח חניה". בית משפט קמא הרשיע את המערער בשני המקרים לאחר שמיעת ראיות, מה שהוביל לקנס בסך 101 ₪ ו-400 ₪, בהתאמה. טענתו העיקרית של המערער בערעור הייתה כי שגה בית משפט קמא בקביעתו העובדתית את מיקומו של הרכב החונה. גם המערער, שראה עצמו "משפטן בהתהוות", העיר הערות בלתי ראויות על משוא הפנים של השופט, ובמהלך הליך הערעור התברר כי הקליט בסתר את הליכי המשפט ללא רשות. עם זאת, נמצא כי הרישום מכיל הודאה שגויה שיוחסה למערער טרם מתן גזר הדין. הן המערער והן המשיב הסכימו כי הודאה זו לא נמסרה בפועל, וסביר להניח שהיא נבעה מטעות קולמוס. ערכאת הערעור קבעה כי אין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא בנוגע למקומות החניה, שכן הם התבססו על ראיות מהימנות. זאת ועוד, הסכים בית המשפט עם המסקנה המשפטית כי המרחבים בהם החנה המערער את רכבו מהווים "מדרכה" כהגדרתה בחוק. ערכאת הערעור הדגישה כי ככלל אין להתערב בממצאיו של בית משפט קמא, במיוחד כאשר הם מבוססים על הערכות מהימנות של עדים. מאחר שלא היה מקום לטענות המערער, נדחה הערעור, והרשעתו וגזר דינו של בית משפט קמא אושרו.