בג"צ 7916/21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית עתירה המבקשת לערער על החלטת בית דין רבני אזורי. המקרה המקורי נסב סביב הסדרי ראייה לילדם של בני זוג פרודים. האם, העותרת, ביקשה לעבור מפתח תקווה, העיר שבה התגורר בעלה לשעבר, לחאריש, בנימוק של אילוצים כלכליים. בית המשפט המחוזי אסר על המעבר והטיל קנס על כל יום שבו האם והילד לא הוחזרו לפתח תקווה. לאחר מכן ניסתה העותרת לערער על החלטה זו לבית הדין הרבני הגדול, אך ערעורה נסגר לאחר שלא שילמה את הערבות הנדרשת. בעקבות זאת היא הגישה עתירה לערכאה גבוהה יותר, בבקשה שיאשרו את מעברה לחריש ויהפכו את החלטות בית הדין האזורי, או לפחות יורו לבית הדין הרבני הגדול לקיים דיון בערעורה ללא צורך בערבות. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את העתירה, גם מבלי להידרש לתגובת הנתבעים. החלטה זו התקבלה על יסוד העילות המצומצמות לערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, שלא התקיימו במקרה זה. בית המשפט הדגיש כי תפקידו אינו לשמש כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני, והוא יכול להתערב רק בנסיבות חריגות, שאף אחת מהן לא הייתה קיימת במקרה זה. מאחר שהעותרת היא עורכת דין בעצמה, בית המשפט הניח כי היא מודעת לדרישות החוק ולפסיקות קודמות בעניין זה, ומכאן משתמע כי עתירתה אינה מוצדקת. משכך, אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי על העותרת לחזור לפתח תקווה עם בנה ולשלם את הקנסות שנקבעו בגין כל יום איחור.