ע"א 5312/10

תקציר

למשיב, שנפגע בתאונת דרכים בגיל עשר וחצי, נפסק על ידי בית משפט קמא פיצויים בסך 2,533,558 ₪. המערערת, שחלקה על הסכום, ערערה על ההחלטה. המערערת טענה כי היה על בית המשפט להורות על בחינה מחודשת של מצבו הרפואי של המשיב, כי בסיס השכר שקבע בית המשפט גבוה מדי, וכי הסכומים שנפסקו בגין מספר ראשי נזק היו מופרזים. המערער ערער גם על החלטת בית משפט קמא לדחות את ממצאיו של חוקר פרטי. ערכאת הערעור חלקה על טענות המערער ודחתה את הערעור. בית המשפט אישר את דחייתו של בית משפט קמא את בקשת המערער לעיון חוזר, שכן הבדיקה הקודמת לא נערכה בחוסר תום לב, והדוחות שהוגשו לא הצדיקו בדיקה חדשה. יתר על כן, בית המשפט מצא את בסיס השכר שנקבע סביר, בהתחשב בלקות הראייה של המשיבה ובחוסר פעילותה מאז שמלאו לה 18, שייתכן שנבעו מהתאונה. עוד מצא בית המשפט כי הסכומים שנפסקו בגין הפסד השתכרות, סיוע מצדדים שלישיים וניידות הינם סבירים בהתחשב בנכות הנוירולוגית של המשיב בשיעור של 50%. בנוסף, קבע בית המשפט כי בצדק דחה בית משפט קמא את ממצאיו של החוקר הפרטי, שכן הם הושגו שלא כדין וערכם הראייתי נמוך. המשיב פסק 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין על ידי ערכאת הערעור, והערעור נדחה. החלטה זו התקבלה לאחר ששקל בכובד ראש את מכלול הטענות ולא מצא עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.