ע"א 4340/06

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך בין בנק אגוד לישראל בע"מ לבין לקוח על יתרה שלא שולמה בחשבון העו"ש של הלקוח. הלקוח, שקיבל רשות להתגונן מהתיק על בסיס הפרות לכאורה של הסכמים מצד הבנק, החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי פעמיים - פעם אחת על ידי בית המשפט לערעורים, ופעם אחת על ידי בית המשפט המחוזי עצמו. בסופו של דבר פסק בית המשפט המחוזי לטובת הבנק ודחה את טענות ההגנה של הלקוח. לאחר מכן הגיש הלקוח בקשה לפטור מאגרה וערבות בערעורו, בטענה כי הערעור אינו אלא התנגדות לממצאי בית המשפט המחוזי, ויש להתייחס אליו כהמשך לערעור הקודם. הבנק התנגד לבקשה זו וטען כי בית הדין לערעורים פועל מכוח סמכותו הכללית וכי על הלקוח לשלם את שכר הטרחה הנדרש ולהעמיד ערבויות. בית הדין לערעורים הסכים עם עמדת הבנק. בית המשפט קבע כי ניתן לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכלל סעד אופרטיבי, רק בהליך הרגיל, המחייב תשלום אגרות והפקדת איגרת חוב. בית המשפט הכיר בטענת הלקוח כי ייתכן שנפלה טעות בהבנת הוראת בית המשפט העליון, אך ציין כי דרך הפעולה הראויה תהיה הגשת ערעור - הכרוך בשכר טרחה וערבות. בית המשפט הדגיש כי ההליך הנוכחי שונה מהערעור הקודם, וכל אחד מהם מחייב אגרה ותשלום ערבויות משלו. משכך, הבקשה לפטור נדחתה, והלקוח חויב לשלם את האגרה והערבות הנדרשות בתוך 21 יום, או להסתכן בדחיית הערעור.