ת"א 6881/03

תקציר

תובעת בת 11 טענה כי כמעט נפגעה מרכב מסחרי בעת שחצתה את הכביש, מה שגרם לה להיבהל ולסגת לאחור לעבר המדרכה. בבהלה היא מעדה מעל דוושת אופניה ונפלה על הכביש. עם זאת, במהלך חקירתה הנגדית התובעת לא הזכירה את הרכב המהיר או את הבהלה שלה, ובמקום זאת ציינה כי נפילתה נגרמה כתוצאה מהסתבכות כף רגלה בדוושת האופניים. התובעת לא ציינה רכב מסוים שגרם לה להסתובב לאחור, ולא ציינה כל בהלה או תנועות פתאומיות. התובע, שהיה העד הנוסף היחיד, אישר את גרסת התובע לאירועים. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם האירוע מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק תאונות דרכים, ולפיכך, האם נזקי התובע נגרמו כתוצאה משימוש ברכב מנועי. הגדרת תאונת דרכים בחוק תאונות דרכים קובעת כי אירוע חייב לכלול אדם שנגרם לו נזק גוף כתוצאה משימוש ברכב מנועי לתחבורה. אין צורך במגע פיזי בין הרכב לבין התובע כדי שהאירוע ייחשב כתאונת דרכים; די בקשר סיבתי בין השימוש ברכב לבין הנזק שנגרם. עם זאת, הקשר הסיבתי חייב להיות עובדתי ומשפטי כאחד. כדי לבסס קשר סיבתי עובדתי, חייב להיות קשר פיזי בין הגורם לבין התוצאה המזיקה. הקשר הסיבתי המשפטי נקבע על פי החוק, ומשקלל את הגורמים הרלוונטיים למקרה הנדון. בית המשפט העליון אימץ בעבר את מבחן הסיכון כאמת מידה לקביעת קשר סיבתי משפטי. מבחן זה קובע כי מתקיים קשר סיבתי-משפטי אם התוצאה המזיקה מצויה בטווח הסיכונים היוצרים מהתנהגותו של העבריין. במקרה זה קבע השופט כי האירוע אינו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק תאונות דרכים. השופטת לא מצאה כי נפילתה של התובעת נבעה מבהלה, תנועה חפוזה או רכב מתקרב, אלא ייחסה זאת לכך שרגלה הסתבכה בדוושת האופניים. הקשר הסיבתי בין המכונית הנוסעת במהירות מופרזת הנטענת לבין נזקו של התובע נחשב חלש, מרוחק ומעורפל מכדי להכניס את האירוע להגדרת תאונת דרכים. לפיכך, התביעה נדחתה. נוכח אופיו הגבולי של התיק, התובעים לא חויבו בהוצאות.