ע"פ 1300/98

תקציר

בית המשפט העליון אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה המערערים אשמים בהריגה ובקשירת קשר לביצוע פשע, יחד עם חבלה חמורה של דקירת אדם למוות ופציעתו של אדם אחר. הראיות הישירות נגד המערערים, שקשרו קשר לפגוע במנוח, הובאו על ידי שני שותפים, בהם עד מדינה, ונתמכו בראיות נסיבתיות. עם זאת, היה ספק סביר אם המערערים היו מבצעי הדקירה בפועל, בשל היעדר ראיות אובייקטיביות. עם זאת, על פי דיני קשירת קשר ואחריות שותפים, המערערים היו אחראים לתוצאות הקטלניות של העבירה, גם אם שותפים אחרים לקשר ביצעו את הדקירה, שכן הם השתתפו בחיפוש אחר הקורבן והשתייכו למעגל הפנימי של המבצעים. היסוד הנפשי הנדרש לעבירת הריגה היה נוכח אף הוא, שכן היה על המערערים לצפות מראש את האפשרות של שימוש בסכינים. יתר על כן, אחריותם לא פחתה על ידי גזרי הדין השונים של שותפים אחרים לקשר. למרות חומרת העבירה, קיבל בית המשפט העליון את הערעור על העונש והפחית אותו ל-10 שנות מאסר, בהתחשב בספק בדבר חלקם של המערערים בדקירה בפועל, ובעונש שנגזר על קושר קשר אחר. השופטת דורנר מסרה את פסק הדין, עליו הסכימו השופטות ביניש וא.ר. זועבי.