עש"מ 8622/05

תקציר

במקרה דנן ערער המערער, מורה בישראל, על אמצעי המשמעת של נזיפה חמורה, פיטורים ופסילה לשלוש שנים משירות המדינה, בעקבות הודאתו בעבירות לפי חוק שירות המדינה (משמעת). הוא עסק בפעילות הונאה בכך שזייף חוזי שכירות כדי לתבוע דמי שכירות ממשרד החינוך לאחר רכישת דירה, ובכך הציג מצג שווא לגבי זכאותו. בנוסף, הוא דיווח בכזב על הוצאות נסיעה בעת שהתגורר בדרום, וקיבל דמי נסיעה מופרזים. פנייתו הדגישה קשיים אישיים, מאבקים כלכליים ועבר קודם של שירות נקי כדי לטעון להקלות, תוך הדגשת חרטה ודרגה זוטרה. מנגד, המדינה הדגישה את חומרת עבירותיו, שהיו חלק ממזימת הונאה רחבה יותר של מורים רבים המנצלים כספי ציבור במרמה. בית הדין הדגיש את ההפרות האתיות, במיוחד בהתחשב בציפיות המוסריות הגבוהות של אנשי חינוך, ובצורך בענישה כדי להרתיע מפני התנהגות בלתי הולמת דומה. למרות ששקל את הנסיבות האישיות, בית הדין מצא צורך בפיטורים, נוכח השפעת ההפרה על אמון הציבור. תוך איזון בין החומרה לגורמים המקלים, היא אפשרה פיצויי פיטורים והגבילה את הפסילה לשלוש שנים. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ואישר את גזר הדין המקורי.