עע"מ 4014/11

תקציר

פסק הדין נסוב סביב השאלה האם יש צורך לשדרג את מעמדו של המערער לצורך קבלת רישיון לישיבת ארעי, בעקבות עיכובים וטעויות בטיפול המשיבים בעניינם לאיחוד משפחות. בית משפט קמא דחה את העתירה בנימוק של שיהוי וחוסר ניקיון בהתנהלות המערערים. עם זאת, בית המשפט העליון פסק לטובת המערערים. נמצא כי החלטת בית משפט קמא התבססה על כך שהעתירה הוגשה ארבעה חודשים לאחר החלטת יו"ר ועדת ההתנגדויות, דבר מצער אך לא מעורר קשיים אובייקטיביים. כמו כן, הצהרותיהם הכוזבות הקודמות של המערערים בדבר מקום מגוריהם לא השפיעו על החלטת המשיב ונאמרו טרם הגשת העתירה לפני שנים. לפיכך, טעמים אלה לבדם אינם צריכים להצדיק את דחיית העתירה. באשר למימוש פרשת דופש, הקובעת את הדרישות לקבלת רישיון ישיבה א/5, התחשב בית המשפט בשתי עובדות נוספות. ראשית, הדרישה לשנתיים ל"מרכז חיים" בישראל לא פורסמה באופן פורמלי כנדרש בנוהלי משרד הפנים, אף שנדונה בפסקי דין קודמים. שנית, המשיב לא ערך בדיקות משמעותיות לאחר חודש ינואר 2000, וניתן היה לסיים את הטיפול בבקשה מוקדם יותר. בית המשפט הדגיש כי היעדר פרסום נאות של דרישת השנתיים מעורר סוגיות משמעותיות, ויש ליישם את נהלי המשיב בגמישות במקרה זה. נמצא כי המשיב היה מודע למרכז חייו של המערער בישראל מאז חודש אוגוסט 1999, וניתן היה להשלים את הבדיקה והאישור של הבקשה הרבה קודם לכן. כמו כן, בית המשפט ציין כי השדרוג המבוקש הוא משהייה בישראל תחת היתרי מת"ק לרישיון לישיבת ארעי, שהוא שלב גמיש יותר. השופט דנציגר והשופט עמית הסכימו שניהם עם פסק הדין, והדגישו כי מבקשים רבים משנות התשעים עשויים לדרוש בחינה רטרוספקטיבית מחודשת של עניינם. עוד ציין השופט עמית כי ייתכן שיהיה צורך בפתרון כללי למי ששדרוג מעמדו "הוקפא" במשך שנים. משכך, התקבל הערר, והמשיב חויב להעניק למערער רישיון לישיבת ארעי א/5 במסגרת ההליך המדורג לאיחוד משפחות, בכפוף לתנאים מסוימים. כן חויב המשיב לשאת בהוצאות המערערים בשיעור מופחת.