דנ"פ 6557/12

תקציר

פסק הדין של השופט בוחן ביסודיות את הנימוקים לדחיית טענות המבקש. באשר לאישום בקשירת קשר, בעוד שבית המשפט המחוזי מצא את הנאשמים אשמים בקשירת קשר לביצוע רצח, קבע בית המשפט העליון כי אין צורך לקבוע את העבירה הספציפית, שכן הראיות הראו בבירור כי הנאשמים קשרו קשר לפגוע באדם באמצעות אקדח. זאת, בהתאם לפסקי דין קודמים, שקבעו כי לעבירת קשירת הקשר די להוכיח רצון משותף לביצוע עבירה מסוג מסוים, ולא עבירה ספציפית בזמן מדויק. במקרה דנן, היו ראיות רבות, מעבר לספק סביר, לכך שהנאשמים קשרו קשר לביצוע פשע חמור, ולא עוון או מטרה פסולה, כפי שהציעה ההגנה. השופט דחה גם את הטענה בדבר החזקת נשק, שכן הוכחו נוכחותו, ידיעתו והסכמתו של המבקש. טענות המבקש בעניין זה נמצאו כערעוריות באופיין ולא סיפקו תובנות חדשות או סתירות לפסקי דין קיימים המצדיקים דיון נוסף. השופט הדגיש כי המבקש נכח בזירה וכי האקדח, שהיה בעל DNA של חבר כנופיה, הוסתר בסמוך לרכבו של המבקש. גם דרישת הידיעה וההסכמה התקיימה, כאשר בית המשפט הניח יסודות אלה והמבקש לא הפריך אותם. לסיכום, השופט החליט שאין הצדקה לדיון נוסף בנושא ודחה את הבקשה וקיבל את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר.